בר"ע 29001-03-20

תקציר

## ניתוח משפטי: בר"ע 29001-03-20 בית הדין הארצי לעבודה **רקע עובדתי:** התיק עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, שדחתה בקשה לזמן לעדות את עורך דין רז הדר. המשיב הגיש תביעה נגד המבקש ועורך דין הדר, בטענה כי חדר לפרטיותו. התביעה המקורית נגד עו"ד הדר נדחתה בהסכמה, בכפוף לכך שיעיד במידת הצורך. לאחר מכן, המבקש ביקש לזמן את עו"ד הדר לעדות, אך בקשתו נדחתה על ידי בית הדין האזורי, הן מחמת איחור בהגשתה והן מחמת שמידת חיוניות העדות לא נמצאה מספקת לבירור המחלוקת העיקרית בין התובע לנתבע. **ההחלטה הנדונה:** בית הדין הארצי לעבודה, בהחלטתו של השופטת חני אופק גנדלר, דחה את בקשת רשות הערעור. ההחלטה נסמכת על שתי פסיקות מרכזיות: 1. **ההלכה בדבר היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית:** בית הדין הארצי נמנע מהתערבות בהחלטות הנוגעות לניהול התיק, כאשר לערכאה הדיונית קיים יתרון מובנה בהכרת הנפשות הפועלות והיקף התיק. במקרה זה, בית הדין האזורי התייחס ישירות לשאלת הרלבנטיות של העדות, ומשכך, בית הדין הארצי ראה להותיר את ההחלטה בידי בית הדין האזורי. 2. **העיקרון שפרוצדורה אינה "מיטת סדום":** למרות שהבקשה לזימון עד הוגשה בשלב מאוחר, בית הדין הארצי אינו מתייחס לשאלת השיהוי, אלא מתמקד בהיקף ההתערבות. **ניתוח ההיבטים המשפטיים והחידושים:** * **מעמד ההחלטה בדחיית זימון עד:** סעיף 1(4) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשע"ח-2017, קובע כי החלטה הדוחה זימון עד אינה חוסמת הגשת בקשת רשות ערעור. זאת, בניגוד להחלטות דיוניות אחרות, שלגביהן קיימת הגבלה חמורה יותר. זהו עיקרון חשוב המכיר במשמעות שעלולה להיות לדחיית עדות חיונית. * **הבחנה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור:** בית הדין הארצי מדגיש את היתרון האינהרנטי של הערכאה הדיונית בהערכת רלוונטיות של ראיות. השופט הדן בתיק "בשורה הראשונה" מכיר את כל היבטי התיק, בעוד שופט הערעור נדרש רק ל"פלח" מצומצם. גישה זו מבקשת להעניק "מרחב תימרון" לבית הדין האזורי בניהול התיק. * **הערכת חיוניות העדות:** בית הדין האזורי קבע כי עדותו של עו"ד הדר אינה חיונית לבירור המחלוקת העיקרית, שהיא בין התובע לנתבע. אמנם, המבקש טען כי עדותו של עו"ד הדר חיונית לנושאים כמו הכנת השאלון והגשת כתב ההגנה, אך בית הדין האזורי סבר כי "בסופו של יום, המחלוקת העובדתית היא בין התובע לבין הנתבע". גישה זו משקפת את התמקדות בית הדין בלב ליבה של התביעה. * **שיהוי בהגשת הבקשה:** ההחלטה נמנעת במפורש מלדון בשאלת השיהוי בהגשת הבקשה לזימון העד, ומדגישה כי ההחלטה מושתתת אך ורק על היקף ההתערבות של ערכאת הערעור. זהו סוג של "עקיפה" של טענת השיהוי, המאפשרת לבית הדין הארצי להתמקד בסוגיה הדיונית של סמכות ההתערבות. * **זכות ערעור עתידית:** ההחלטה מבהירה כי אינה מונעת מהמבקש לערער על החלטת בית הדין האזורי בנושא זימון העד במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. כלומר, למרות דחיית בקשת רשות הערעור המיידית, המבקש שומר על זכותו להעלות את טענותיו בהמשך ההליך. **סיכום:** החלטת בית הדין הארצי לעבודה מדגישה את הזהירות הנדרשת מהתערבות בהחלטות דיוניות של בית הדין האזורי, וזאת מתוך הכרה ביתרון המובנה של הערכאה הדיונית. החלטה זו אינה מכריעה בשאלת חיוניות העדות או בטענות המבקש לגבי מהותה, אלא מתמקדת בסוגיה הפרוצדורלית של היקף הביקורת השיפוטית. המבקש יוכל להעלות את טענותיו לגבי זימון העד במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי.