ת"א 51427-10-15

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים ונפגע, תבע את מבטחת הרכב לקבלת פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, המבטחת סירבה לפצות את התובע, בטענה כי רישיון הנהיגה שלו הושעה בעת התאונה. בית המשפט בחן האם התובע היה מודע להשעיה ופסק לטובת המבטחת הנתבעת. מהראיות עולה כי רישיונו של התובע אכן הותלה בשל הצטברות עבירות תנועה והגבלות הקשורות לחובות בתיקי הוצאה לפועל. בית המשפט קיבל את טענת המבטחת כי התובע לא הפריך את חזקת המסירה בדבר הודעות ההשעיה שנשלחו אליו בדואר רשום. עדותו של התובע לא נחשבה אמינה, שכן היא לא הייתה עקבית וסותרת ראיות אחרות. יתר על כן, עברו של התובע בריבוי עבירות תנועה והמשך נהיגתו ללא רישיון תקף הצביעו על זלזול מכוון בחוק. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח כי לא היה מודע לפסילת רישיונו ולפיכך דחה את התביעה לפיצויים מכוח הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, השולל פיצויים ממי שנוהג ללא רישיון בתוקף. כמו כן חויב התובע בתשלום שכר טרחת עורך דינו של הנתבע והוצאותיו. החלטה זו התקבלה בהתאם לפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין מנורה, שעסק אף הוא בחזקת המסירה לעניין הודעות על התליית רישיון.