ת"א 4030/02

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הבעלות על נכס בירושלים, המכונה גוש 30049, מגרש 200 ברחוב דוד המלך, שנמכר על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לרשות הפיתוח. התובעת, אזרחית תורכית, טוענת כי רכישת הנכס על ידי האפוטרופוס הייתה בלתי חוקית שכן לא מדובר ברכוש אויב, ויש לפצות אותה בגין מכירת הנכס ודמי השכירות שהתקבלו בתקופת ניהול האפוטרופוס. בתוך כך, טוען האפוטרופוס כי התובעת הוכרזה כנפקדת לפי חוק נכסי נפקדים, ובכך העביר אליה את נטל ההוכחה, ומאחר שלא הביאה ראיות מספיקות להוכחת אחרת, הנכס היה בצדק בניהולם. שאלת המפתח היא האם התובע עונה להגדרת "נפקד" כפי שהותוותה בחוק נכסי נפקדים, אשר יקבע את חוקיות פעולותיו של האפוטרופוס ואת הפיצויים שבאו בעקבותיו. השופטת פותחת בסיכום הרקע של התובעת, רכישת הנכס המדובר וניהול לאחר מכן על ידי האפוטרופוס. התובעת טענה כי מעולם לא הייתה אזרחית או תושבת מדינת אויב כלשהי, לרבות מצרים, למרות שהחזיקה בדרכון דיפלומטי מצרי, בו השתמשה מטעמי נוחות. השופט מציין את ההיבטים המנהליים של חוק נכסי נפקדים, לרבות העברה מיידית של נכסי נפקדים לאפוטרופוס והתנאים לכך. הם מתייחסים גם למסגרת הנורמטיבית של נטל ההוכחה, וקובעים כי תעודת האפוטרופוס המאשרת היעדרות מעבירה את הנטל אל התובע להוכיח אחרת. באשר לאזרחותה של התובעת, מקבלת השופטת את טענתה כי מעולם לא הייתה אזרחית מצרית, למרות שהחזיקה בדרכון דיפלומטי מצרי מטעמי נוחות בעת ביקוריה במצרים ובפלסטין. הם מצדיקים זאת בהצגת הנסיבות הספציפיות סביב רכישת דרכונה והיעדר ראיות התומכות בטענות הנתבעת. יתר על כן, גם אם התובעת הייתה בעלת אזרחות כפולה, השופטת טוענת כי האזרחות האפקטיבית צריכה להיקבע על ידי המדינה בה היא מתגוררת בעיקר, על פי נורמות המשפט הבינלאומי. בהגיעו למסקנה כי התובעת לא הייתה נפקדת כהגדרתה בחוק, פוסקת השופטת לטובתה וקובעת כי היא זכאית לתמורה ממכירת הנכס, לרבות הפרשי הפרשים וריבית צמודים, ממועד המכירה לרשות הפיתוח. בנוסף, חויב האפוטרופוס לפצות את התובעת בגין הוצאותיה המשפטיות בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין מדגיש את ההגנה על זכויות הקניין ואת השפעתם של חוקי יסוד על פרשנות חקיקה ישנה יותר, ובסופו של דבר לטובת עניינו של התובע.