ת"א 7633-06-12

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך רכושי הנוגע לחלקת אדמה הרשומה על שמו של חסן דיב מוחמד מזאריב. התובעים, אחמד כאיד דיאבאת ושלושת בניו, טענו כי הקרקע הועברה לאביהם המנוח, כאיד אחמד כאיד מזאריב, באמצעות ייפוי כוח עליו חתם חסן בשנת 1961. בנוסף, בשנת 1986 חתם קאיד על ייפוי כוח שני המעביר את הזכויות לתובעים. רוב הנתבעים לא התנגדו לטענות התובעים. עם זאת, הנתבעת 1(ב)(2), תמאם, שהיא גם בתו של כאיד, התנגדה וטענה כי המקרקעין היו בבעלות משותפת של הוריה, כאיד ומוניזה, מכוח חזקת שיתוף בנכסים במהלך נישואיהם. לטענתה, זכויותיה של אמה במקרקעין אינן מכובדות, וכיורשתה של מוניצה, היא זכאית לרבע מחלקה של אמה. בית המשפט בחן את תחולתו של כלל השיתוף ומצא כי התקיימו שני התנאים לשיתוף – אורח חיים הרמוני ומאמץ משותף – ובכך אישש את חזקת השיתוף בין כאיד למוניזה. עם זאת, השופטת פסקה לטובת התובעים וציינה כי לתביעתה של תמאם לא היה אחיזה שכן לאמה, בעודה בחיים, הייתה הזדמנות סבירה להתנגד להעברת הזכויות אך לא עשתה כן. זה, יחד עם גורמים אחרים, נחשב ויתור על זכויותיה. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי הזכויות הועברו לצדדים שלישיים, אשר על פי פסיקה קודמת הגבילו את תחולת כלל השיתוף. לפיכך, היו התובעים זכאים לרישום הזכויות במקרקעין על שמם, בכפוף לתנאים מסוימים. השופטת גם הורתה לתמם לשלם לתובעים הוצאות משפט מופחתות בסך 3,000 שקל, בהתחשב בקשר המשפחתי בין הצדדים והפוטנציאל לסכסוכים עתידיים.