ע"א 48483-12-16

תקציר

זהו סיכום פסק הדין בתיק בין שתי חברות בע"מ העוסקות בבנייה ושיפוצים. המשיב הגיש תביעה עיקרית נגד המערערת ליתרת התמורה המגיעה לו בגין עבודה שבוצעה על פי הסכם עבודה, ואילו המערערת הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שונים לכאורה שנגרמו עקב מחדליו ומחדליו של המשיב. בית משפט קמא קיבל את התביעה העיקרית במלואה ודחה את התביעה שכנגד, תוך שהוא מורה למערערת לשלם למשיב סך של 414,161 ₪ בתוספת שכר טרחה והוצאות. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם המשיב ביצע את העבודה שסוכמה עליה, האם נפלו ליקויים כלשהם בעבודתו של המשיב, האם המשיב גרם נזק כלשהו במהלך ביצוע העבודה והאם המערערת הוכיחה את יתר יסודות הנזק הנתבעים בתביעה שכנגד. בית המשפט מצא כי המשיבה ביצעה את העבודה המוסכמת ולא עזבה את האתר טרם השלמתה, וכי בעוד שהמערערת הוכיחה כי המשיבה גרמה נזק של 3,000 ₪ לגופי התאורה, היא לא הצליחה להוכיח ליקויים ונזקים אחרים שנטענו. אשר לתביעה שכנגד, הסכים בית המשפט עם ממצאיו של בית משפט קמא כי המערערת לא הוכיחה את מרבית הנזקים הנתבעים, וכי גם עלויות התקורה ונזקי המוניטין הנתבעים לא הוכחו. בית המשפט אף אישר את פסיקת ההוצאות למשיב על ידי בית משפט קמא, ומצא אותה סבירה בהתחשב בנסיבות המקרה. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לנכות 3,000 ₪ מהסכום שנפסק למשיבה לאור הנזק שהוכח לגופי התאורה. לבסוף, בית המשפט הורה למערערת לשלם למשיב 10,000 ₪ הוצאות ערעור.