ע"פ 3490/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעתה של חברה בגין אי עמידה בחובת שמירה על תקן רשמי לפי חוק התקנים תשי"ג-1953. החברה טענה כי הממונה על התקינה לא מילא את חובת ההתייעצות כנדרש בחוק, שכן מסגרת הזמן שניתנה לגופים המייעצים לא הייתה סבירה והתקנים עצמם לא צורפו למכתב הייעוץ. בית המשפט העליון קבע כי חובת ההיוועצות היא תנאי לזכותה של הרשות לבצע פעולה מינהלית, והיעדרה הופך את התקנה לחסרת תוקף. תכליתה של חובה זו היא לשתף את הציבור ולאפשר לרגולטור לקבל מידע מפורט. במקרה זה, מאחר שהגופים המייעצים כבר השתתפו בגיבוש התקן, ראה בית המשפט את חובת ההתייעצות כמתקיימת, למרות מסגרת הזמן הקצרה והיעדר התקנים במכתב הייעוץ. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון את סבירות ההתייעצות על פי נסיבותיו של כל מקרה, והשאלה המרכזית היא האם תכלית ההתייעצות מושגת. השופט בך הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, בהסכמת המשנה לנשיא מ' אלון והשופט א' ברק.