ע"פ 9710-08-17

תקציר

הכרעת הדין דנה בכללים הנוגעים לנסיבות חריגות לפיהן ניתן לסיים הליך פלילי ללא הרשעה, תוך הדגשה כי הדבר שמור למקרים קיצוניים. היא מדגישה את הדרישות למניעת הרשעה, הכוללות פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והצורך שהעבירה תאפשר ויתור מבלי לפגוע באינטרס הציבורי. בית המשפט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא כי עניינו של המערער אינו עומד בתנאים אלה. ראשית, אין ראיות קונקרטיות לפגיעה משמעותית בשיקומו של המערער עקב הרשעה פוטנציאלית, ואין די באמירות כלליות בדבר סיכויי תעסוקה עתידיים. שנית, טיבה ונסיבותיה של העבירה, שבה ניצל שוטר את סמכויותיו לשם סיפוק מיני, חמורים מכדי להצדיק הימנעות מהרשעה. אשר לעונש, מסכים בית המשפט עם החלטת בית משפט קמא לכלול עונש מאסר בפועל. בעוד שגזר הדין עשוי להיות על הצד הקל יותר, הוא אינו כה בלתי מידתי עד כדי כך שהוא מחייב התערבות של המערער. בית המשפט מציין את חומרת העבירה, תוך שימת דגש על התקיפה המינית וניצול לרעה של כוח, ומסכים עם קביעת העונש ההולם על ידי בית משפט קמא, תוך התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, הוא מציין כי הגבול התחתון של טווח המשפט היה צריך להיות מוגדר גבוה יותר. עם זאת, מאחר שהעונש מצוי בטווח המקובל, גם אם בקצה הנמוך יותר, ובהתחשב בעבירות בהן הואשם המערער במקור, דוחה בית המשפט את הערעורים ההדדיים. הנה כי כן, עונשו של המערער, על פי הסדר הטיעון, עומד בעינו.