ע"פ 1072/22

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ביסוד ההליך עומדת בקשה להשבת רכוש שנתפס על ידי המשיב במסגרת חקירה פלילית. המערערים הגישו בקשה להשבת הנכס אך נדחו על ידי הממונה ביום 7.11.2021. המערערים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, והביאו לשחרור חלקי של הנכסים שנתפסו. בהמשך לכך, ביקש המשיב להאריך את צו התפיסה, אליו התנגדו המערערים מבלי לפרט את נימוקיהם. הנציב ביקש תגובה מפורטת מהמערערים, אך לא הוגשה כזו. תחת זאת, ביקשו המערערים גישה לתיק החקירה, אשר נדחה. לאחר מכן האריך הנציב את צו התפיסה, מה שגרם למערערים להגיש בקשה לפסילת הפאנל, בנימוק של הפרות פרוצדורליות ודעות קדומות. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והוביל לערעור הנוכחי. המערערים טוענים כי מספר החלטות של הממונה, לרבות הארכת צו התפיסה ללא שימוע, מעידות על דעה קדומה ומצדיקות פסילה. כמו כן, הם מתלוננים על הפרות פרוצדורליות ועל התנהלות הנציב במהלך ההליך הנוסף, שהביאה לכאורה לפגיעה בזכויותיהם. עם זאת, שופט ערכאת הערעור מציין כי טענות המערערים ביחס להחלטות מרכזיות לא הועלו בבקשת הפסילה ולכן אינן קבילות. יתר על כן, השופט אינו משוכנע כי האירועים המתוארים על ידי המערערים מצביעים על חשש ממשי למשוא פנים מצד הנציב. השופט מפנה לפסקי דין קודמים לפיהם החלטות פרוצדורליות אינן מצדיקות פסילה באופן אוטומטי ויש לערער עליהן בהליכי ערעור מתאימים, בהם השתמשו המערערים בחלק מהמקרים. בנוסף, עיתוי החלטת הפסילה אינו מהווה הפרה של דרישת הקביעה המיידית. לפיכך, הערעור לפסול את הנציב נדחה.