ע"א 3456/22

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, בעיקר בשל אי הקפדה של המערערת על עקרון תום הלב הנדרש בהליכי פשיטת רגל. עיקרון זה מחייב את החייב לנהוג ביושר ובשקיפות לאורך כל הדרך, מה גם שהמערערת פתחה בהליכים. בית המשפט מדגיש כי הליכי פשיטת רגל מציעים חסד חקיקתי שנועד לאפשר לחייבים להשתקם כלכלית, דבר המחייב עמידה קפדנית בהתחייבויות כדי להימנע מפגיעה בנושים. במקרה זה, המערער הפר באופן עקבי את חובתו בכך שלא שיתף פעולה עם הנאמן, לא הגיש דוחות נדרשים והזניח תשלומים חודשיים. למרות שהוכרז פושט רגל לצורך ניהול חובותיו וניתנו לו התראות רבות והזדמנויות לתקן את מחדליו, המשיך המערער לפעול בחוסר תום לב. הוא צבר חובות פיגורים משמעותיים ללא הצדקה מספקת, וטענותיו בדבר הבטחות הנאמן חסרות ראיות. משכך, הערעור נדחה מבלי שנדרש מענה נוסף, ולא הוטל צו להוצאות בשל ההקשר הפרוצדורלי. בית הדין מגיע למסקנה כי המערערת לבדה אחראית לפיטורין, ואינו מוצא עילה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.