עת"א 35803-04-17

תקציר

העותר, אסיר ביטחוני השובת רעב, הגיש עתירה נגד החלטה לכאורה המונעת ממנו להיפגש עם עורך דינו. בא כוח שב"ס ביקש לדחות את העתירה, בנימוק שהעותר לא מיצה את ההליכים המנהליים באמצעות פנייה למפקד הכלא. בא כוח העותר טען כי שב"ס יצר תנאים בלתי מעשיים, לרבות העברות תכופות ואיסור על כתיבת כלים, ומונע הגשת בקשה בכתב. בית המשפט, בראשות ד"ר ר' שפירא, הכיר בחשיבות החוקתית של זכותו של אסיר להיפגש עם עורך דין ובסמכותו של שב"ס להגבילה בתנאים מסוימים. בהדגישו את נחיצותה של גישה פרוצדורלית, קבע בית המשפט כי העותרת לא הוכיחה באופן משכנע את מיצוי הסעדים המינהליים. חרף חוסר הנוחות מהתנהלות שב"ס, מצא בית המשפט כי אין ביכולתו של העותר להפריך את חזקת התקינות המוקנית לשב"ס. לפיכך נדחתה העתירה, תוך מתן הוראה לשב"ס לאפשר ראיון בין העותר לבין מפקד הכלא, או קצין מוסמך, עד למועד שנקבע. העותר הורשה להגיש בקשה לעורך דין, כאשר ההחלטה תימסר בהקדם. החלטת בית המשפט, שניתנה בדחיפות בהיעדרם של הצדדים, הדגישה כי היא אינה מביעה דעה לגופו של עניין או למעמדה החוקתי של הזכות לפגישות עורך דין. פסק הדין ניתן בהתחשב בדחיפות המצב ובצורך בפתרון בזמן.