עפ"ת 15041-07-18

תקציר

השופט, סאאב דבור, חוזר על הכלל הוותיק לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים העובדתיים והמהימנים של הערכאה הנמוכה יותר, אשר התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים, ונהנית מיתרון על פני התרשמותה העקיפה של ערכאת הערעור מהתמלילים הכתובים. לאחר מכן, הוא מנמק את החלטתו לדחות את הערעור על הכרעת הדין, תוך הדגשת הסתמכותו של בית משפט קמא על ראיות מוצקות, לרבות עדויות עדים, חוות דעת מומחים וממצאי חקירה. הוא מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר מקום הפגיעה ועם המסקנה כי המערער סטה לנתיב הנגדי וגרם לתאונה. דבור מדגיש כי טענות ההגנה, המתמקדות בכיוון הנזק ובעוצמתו, אינן שוללות את הראיות המשכנעות שהציג המשיב. הוא מציין כי בית משפט קמא שקל כראוי את תנועת כלי הרכב ואת התנהלות אביזריהם לאחר מכן, ולא מצא כשלים חקירתיים המצדיקים זיכוי. זאת ועוד, הוא מציין כי יתר הראיות, לרבות ראיות פיזיות ועדויות עדים, תומכות במסקנתו של בית משפט קמא כי התאונה אירעה בנתיב נסיעתו של המערער. באשר לענישה, דבור מכיר במדיניות המחמירה בעבירות מסוג זה ובקריטריון העיקרי של מידת הרשלנות. הוא דן בפסיקה ומדגיש כי העונש המקובל על גרימת מוות ברשלנות הוא מאסר, כאשר עבודות שירות הן חריגות. לאחר בחינת נסיבות המקרה, לרבות רמת הרשלנות המתונה והנסיבות האישיות, מציע דבור כי העונש ההולם למערער יהיה 10 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון הנהיגה למשך 9 שנים. עם זאת, הוא מדגיש כי שאר רכיבי המשפט צריכים להישאר ללא שינוי. השופטת אסתר הלמן והשופטת יפעת שטרית מסכימות עם פסק דינו המקיף של דבור. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה, והערעור על גזר הדין מתקבל, בהתאם להצעתו של דבור.