ע"א 20078-08-11

תקציר

המשיב, שהיה בעל פוליסת ביטוח אצל המערערת, הוגדר בפוליסה כ"קבלן שיפוצים (עובד בעצמו)" ושילם פרמיה נוספת בשל סיווג זה. בעקבות תאונה לא יכול היה המשיב לבצע עוד עבודות שיפוץ כבעבר ותבע תגמולי ביטוח. המערערת סירבה לשלם, בטענה כי המשיב מסוגל לנהל עסק שיפוצים קונבנציונלי. בית המשפט בחן את פוליסת הביטוח ואת נסיבות יצירתה, ומצא כי הגדרת המשיב והפרמיה הנוספת מצביעות על כך שהכיסוי הביטוחי צריך לאפשר לו להמשיך לעבוד באופן עצמאי ולהשתמש בכישוריו. בית המשפט פירש את המדיניות לטובת המשיב, שכן העמימות נבעה מנוסח המערער. יתר על כן, המערער לא הסביר די הצורך את מגבלות הפוליסה למשיב, אשר שילם פרמיות נוספות בגין מה שלדעתו היה כיסוי מקיף. בית המשפט קבע כי חוסר יכולתו של המשיב לבצע את עבודתו הקודמת מזכה אותו בתגמולי ביטוח, גם אם יכול היה לנהל עסק שיפוצים קונבנציונלי. עם זאת, החלטת השופט הייתה שונה מפסיקתו של בית משפט קמא בדבר חובותיו העתידיות של המערער. השופט קבע כי יש לקבוע את חבותה של המערערת מדי חודש בחודש וכי אמירות גורפות בדבר תשלומים עתידיים אינן ראויות. השופט ביטל את החלטת בית משפט קמא לחייב את המערער בריבית מיוחדת ובפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן הם לא היו מוצדקים במקרה זה. תחת זאת, חויב המערער לשלם למשיב קצבה חודשית ולפצות אותו בגין הפרמיות שנגבו בגין אי כושרו. המשיב זכה בהוצאות אך נענש בגין התנהלותו המוגזמת והמכבידה של בא כוחו במהלך הליך הערעור. השופט ענבר הציע לקבל את הערעור באופן חלקי, ועמיתיו, השופטים שבח ושוחט, הסכימו עם החלטתו.