תת"ע 13093-11-17

תקציר

הנאשם ביקש לחזור בו מהודאתו, אולם זו נדחתה בשל היעדר טעמים מיוחדים המצדיקים את הפסילה כנדרש בסעיף 153(א) לתקשי"ר. השופט לא קיבל את טענת הסנגור כי בית המשפט קם ולכן אין לו סמכות לפסוק בבקשת הפסילה – הוא הכיר בכך שלבית המשפט יש סמכות לדון בבקשה בכל שלב של המשפט. השופט פירט את הנסיבות החריגות שבהן יש הצדקה לבקשת פסילה, בהתחשב בעיתוי הבקשה ובשלוש העילות לפסילת הודאה כפי שהוכרו בפסיקה קודמת: פגם ברצון, אי ייצוג ורצונו הכן של הנאשם לגלות את האמת. הודגש כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע וכי יש להגיש את הבקשה בצירוף ראיות משמעותיות, שלא הובאו במקרה זה. הבקשה הוגשה בשלב מאוחר מדי של ההליך, מה שגרם לשופט לחשוש ממניפולציות טקטיות. כמו כן, הנתבע היה מיוצג על ידי עורך דין, תוך שלילת האפשרות של אי ייצוג או פגם בצוואה. השופט לא השתכנע מטענות הנאשם בדבר לחץ ומצא כי לחצים רגילים הקשורים להליך פלילי אינם מספיקים כדי להצדיק פסילה. גרסתו של הנאשם לאירועים לא הצביעה על חפותו, וגם טענות אחרות בדבר תקינות בדיקת הנשיפה ותוצאות ההרשעה לא היו משכנעות. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי לא היו טעמים מיוחדים להתיר את הפסילה, והבקשה נדחתה.