רע"פ 9206/05

תקציר

בשנת 2002 הוצא צו הריסה למבנה בבעלות המבקשים, בני שבט אבו קווידר, שנבנה ללא היתר. המבקשים ביקשו דחיות מרובות של צו ההריסה, בטענה כי הם יושבו במבני קבע כחלק ממעבר שבט אבו קווידר לעיר רהט. המשיב אכן התחייב ליישב את השבט, אך מצא כי אין הסכמה מחייבת שלא לבצע את צו ההריסה עד להשלמת המעבר. המבקשים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט המחוזי פסק נגדם בקובעו כי אין סיבה לעכב עוד את ההריסה. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער לבית משפט גבוה יותר, בטענה לאפליה ולאופי הזמני של המבנים שלהם. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה והסכים כי למבנה הוצא צו הריסה כדין וכי עיכוב נוסף אינו מוצדק. התחייבות המדינה לתכנון שטח הרחבה לא היוותה הבטחה להימנע מהריסת מבנים בלתי חוקיים. זאת ועוד, מצוקת המבקשים והמציאות המורכבת של התיישבות בדואים בנגב לא הצדיקו את המשך קיומה של הבנייה הבלתי מורשית. כתוצאה מכך נדחתה בקשת רשות הערעור ובוטלה ההחלטה הקודמת לעכב את צו ההריסה. פסק הדין הדגיש את מאמצי המדינה לטפל בסוגיית ההתיישבות הבדואית, והכיר ברצונם של המבקשים לעבור למבני קבע, אך בסופו של דבר אישר את חוקיות צו ההריסה.