עת"מ 51637-11-20

תקציר

בקשת המשיב לדחות את תביעת העותר על הסף נדחית על יסוד שלוש טענות שהועלו על ידם. ראשית, בסוגיית היעדר סמכות מהותית, מצא בית המשפט כי אכן נתונה לו הסמכות לדון בעתירה כמפורט בסעיף 1(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט המינהליים. שנית, בשאלת אי מיצוי ההליכים, הסכים בית המשפט עם העותרת כי הוראות סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות אינן ישימות במקרה זה, שכן אין מדובר בעתירה נגד החלטת מנהל הארנונה עצמה. תחת זאת, היא נופלת תחת סעיף 4(ב) לאותו חוק, הקובע כי התנגדות מתקבלת אם לא ניתנת תשובה בתוך שישים יום. טענת העותר כי תשובת מנהל הארנונה הגיעה לאחר המועד הנקוב התקבלה אף היא על ידי בית המשפט. לבסוף, לעניין השיהוי בהגשת העתירה, הכיר בית המשפט בכך שהעתירה הוגשה מעבר למועד שנקבע, אך לאחר שבחן את השיהוי הסובייקטיבי והאובייקטיבי, כמו גם את חומרת הפגיעה בשלטון החוק, מצא בית המשפט כי הנזק שנגרם כתוצאה מהשיהוי אינו משמעותי דיו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף. בהגיעו למסקנה זו, התחשב בית המשפט בטענות העותרת בדבר מתן החלטת מנהל הארנונה לאחר מועד הפירעון, ובאיהוי גביית החוב הנטען. לפיכך, הבקשה לדחיית העתירה נדחית, והמשיבים נדרשים לשלם לעותר הוצאות בסך 1,500 ₪ בתוך 30 יום.