ע"א 495/82

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בתביעה אזרחית הנוגעת למחלוקת על שכר טרחת עורך דין וההסכם המסדיר את שכר הטרחה האמור, אשר הפסיד לכאורה. המשיב, עורך הדין, דרש שכר טרחה מלקוחו, המערער, על בסיס הסכם ביניהם שקבע את השכר. עם זאת, המערערת טענה כי ההסכם אליו התייחס המשיב אינו ההסכם הנוגע למקרה זה, ויתרה מכך, הוא אבד. המשיב ביקש להוכיח כי ההסכם שקיים המערער אינו רלוונטי לתיק וכן להביא עדות בעל פה כראיה לתוכנו של ההסכם האבוד. בית משפט קמא קיבל את טענות המשיב והמערער ערער על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי העדות בעל פה שהציג המשיב לא סתרה את תוכן ההסכם של המערער, ולכן היא קבילה כראיה. בנוסף, בית המשפט הכיר בטענת המשיב כי ההסכם המקורי אבד, ולכן ניתן להשתמש בעדות בעל פה להוכחת תוכנו של ההסכם האמור. בהתחשב בכך שהחלטתו של בית משפט קמא התבססה על הערכתו את העדויות שהובאו והעדפתו את זו של המשיב על פני זו של המערער, לא ראה בית המשפט העליון עילה להתערב בעניין זה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב לפצות את המשיב בגין הוצאותיו המשפטיות.