ת"א 33922-03-20

תקציר

מדובר בשטר תביעה בסך 200,000 ₪, בנוגע למחלוקת על הזכאות לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם זיכיון להפעלת מסעדת מזון מהיר. התובעת, הבעלים של "פרה-טורטייה ובר בורגר", והנתבעת, הבעלים של "הטורטייה - לאפה מקסיקנית", חתמו על הסכם זיכיון באפריל 2019. במסגרת ההסכם יפעיל הנתבע את מסעדתו כזכיין של רשת התובעת, ובתמורה ישלם דמי זיכיון בסך 55,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן חתם הנאשם על שטר חוב על סך 200,000 ₪ כבטוחה. הנתבעת לא הצליחה לקבל הלוואה לעסקים קטנים וביקשה לתקן את ההסכם. התובעת סירבה, וגם הנתבעת סירבה לפתוח את הסניף כפי שהוסכם בחוזה. לאחר מכן שלח התובע לנתבע מכתב התראה ופתח בהליכי הוצאה לפועל על בסיס שטר החוב. הנתבע טען כי הסכם הזיכיון נועד למראית עין בלבד וכי הוא נוצל על ידי התובעת בשל חוסר ניסיונו. עוד טען כי שטר החוב מזויף. בית המשפט קבע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו וכי הסכם הזיכיון תקף. למרות שהנתבע לא ביצע הפרות ספציפיות בעת מכתב ההתראה, הוא הביע את כוונתו שלא לקיים את ההסכם. מדובר בהפרה צפויה, המזכה את התובע בסעדים, לרבות פיצוי מוסכם. עם זאת, בית המשפט מצא כי הפיצוי המוסכם בסך 200,000 ₪ היה מופרז והפחית אותו ל-65,000 ₪, שכן הוא לא היה קשור באופן סביר לנזק הצפוי. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 8,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, ואם ישולמו, תיק ההוצאה לפועל הרלוונטי ייסגר. לאחר מכן יוכל התובע לחדש את הליכי הגבייה אם הנתבע לא ישלם את הסכום המופחת.