עע"מ 208/09

תקציר

פסק הדין הנדון הוא של שימוע משמעתי בעניינו של צלם שבעט והעליב עיתונאי בעת שהיה במשימת צילום עבור הערוץ הראשון של רשות השידור. עבירות המשמעת המיוחסות למערער, עובד מדינה, כללו הפרת משמעת בשירות המדינה, הפרת הוראות תר"מ והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. הערעור מערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין. באשר להרשעה, טוען המערער כי יש לסייג את האירוע כעניין פעוט ועל כן לא לעמוד לדין משמעתי. בית המשפט דוחה טענה זו ומאשר את ההרשעה, וקובע כי התנהגותו של המערער, לרבות הבעיטה והעלבון, לא הייתה טריוויאלית ופגעה באיכותו ובתדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור. העלבון, אף שלא היה נעים, היה ביטוי מכוון של כעס ולא פליטת לשון, והבעיטה, אם כי אולי לא מכוונת, הייתה תוצאה של אובדן שליטה עצמית והיוותה מעשה אלימות. הערכתו של בית הדין המשמעתי את חומר הראיות, ובפרט העדפתו את גרסת הכתב לאירועים, נתמכת בפרוטוקול ואינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. עם זאת, פסק הדין התייחס באופן פסול לאמירות הנוגעות לאופיו של המערער, לרבות מזגו הקצר ומקרי אלימות בעבר. אמנם מדובר בפגם בהכרעת הדין, אך הוא לא הגיע לדרגת חומרה שתוביל לביטול ההרשעה, מה גם שהיו ראיות רבות אחרות התומכות בגרסתו של הכתב. אשר לעונש, בית הדין מסרב להתערב וקובע כי אמצעי המשמעת שהוטלו – נזיפה חמורה, השעיית דרגה לשנה והחרמת שכר – היו מידתיים לעבירות המערער ותאמו את מטרות השמירה על מוסריותו ותדמיתו של שירות המדינה. לפיכך הערעור נדחה במלואו.