ב"ל 13895-12-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שעלו ממנו: **רקע עובדתי ומשפטי:** התביעה הוגשה על ידי מרים ברמן כנגד המוסד לביטוח לאומי, לצורך הכרה בליקוי באגודלי ידיה כפגיעה בעבודה, על דרך של תורת המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע. התובעת עבדה במחלקות אמינולוגיה ומיקרוביולוגיה בשנים 2004-2017. לאחר קיום דיון הוכחות, הוסכם כי עניינה יועבר לבדיקת מומחה רפואי אורטופדי, ד"ר ארז אבישר, על מנת לבחון את הקשר הסיבתי בין עבודתה לליקוי. **הליכים וממצאי המומחה:** 1. **שאלות המומחה:** בית הדין מינה את ד"ר אבישר ופירט בפניו שאלות הנוגעות לליקוי עצמו, לקשר הסיבתי בינו לבין עבודתה (עם דגש על דרישת סבירות של מעל 50%), אופן קרות הליקוי (מיקרוטראומה), השפעה משמעותית (20% ומעלה), והאם מדובר במחלת מקצוע. 2. **הבהרות למומחה:** בית הדין הבהיר את סדר הבחינה בנוגע לתורת המיקרוטראומה: ראשית, קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% (יותר סביר שתנאי העבודה השפיעו מאשר לא). רק לאחר מכן, אם נקבע קשר סיבתי, יש לבחון את מידת ההשפעה (20% ומעלה) לצורך הכרה כפגיעה בעבודה. 3. **חוות דעת ראשונה:** ד"ר אבישר, לאחר בדיקה, שלל את הקשר הסיבתי בין עבודתה של התובעת לליקוי. 4. **בקשה לפסילת מומחה:** ב"כ התובעת הגיש בקשה לפסילת המומחה, בטענות שהתבסס על עבודות ששללו קשר סיבתי, התעלם מהקביעה שעבודתה מגוונת, ושהונחה תשתית לקיום מיקרוטראומה. הבקשה נדחתה. 5. **שאלות הבהרה נוספות:** לאחר ערעור לבית הדין הארצי, נשלחו שאלות הבהרה נוספות למומחה, בדגש על חוות דעת של פרופ' אנגל שהוגשה מטעם התובעת, ועל חומר מקצועי שאליו הפנה פרופ' אנגל. השאלות התמקדו בקיום דעות הפוכות בספרות המקצועית, בדיקת התנועות שביצעה התובעת, והשפעתן האפשרית. 6. **מענה להבהרות:** ד"ר אבישר הגיב בהרחבה, תוך הדגשת מחקרים משלו משנת 2013 ו-2015 שניתקו את הקשר בין תסמונת דה-קרווין לתעסוקה. הוא הדגיש את התרשמותו הישירה מאופי עבודתה של התובעת, הן באמצעות פיפטורים והן באמצעות עבודה עם צלחות פטרי ומטושים, וקבע כי הפעולות שביצעה אינן גורמות לשימוש מוגבר או חיכוך בגידים המעורבים בליקוי. הוא גם ניתח לעומק את המאמרים שהציג פרופ' אנגל ושלל את הרלוונטיות שלהם, חלקם אף עקב שגיאות מהותיות (מראה מקום שגוי). הוא שב וקבע כי אין קשר סיבתי. **טענות הצדדים בסיכומים:** * **ב"כ התובעת:** טען כי המומחה שגה בהגנתו על קביעותיו, לא ביצע בדיקה פיזית כמצופה, והסתמך על מאמרים שאינם רלוונטיים. בנוסף, לטענתו, המומחה לא הסביר מדוע גידים שאינם מעורבים כואבים, או מדוע התובעת "נפלה בסטטיסטיקה". הועלתה טענה כי יש להחיל את כלל הספק לטובת התובעת, וכי בית הדין אינו "חותמת גומי" ויכול לחרוג מחוות דעת המומחה. * **ב"כ הנתבע:** לא הגיש סיכומים. **הכרעת בית הדין:** 1. **עקרון אימוץ חוות דעת מומחה:** בית הדין הדגיש כי ככלל, יש לאמץ את חוות דעתו של מומחה שמונה על ידו, אלא אם קיימת הצדקה יוצאת דופן. זאת בהתבסס על פסיקות של בית הדין הארצי. הסיבה לכך היא חוסר המומחיות הרפואית של בית הדין. 2. **בחינת חוות דעת המומחה:** בית הדין בחן את חוות דעתו של ד"ר אבישר ומצא כי היא מקצועית, מנומקת, מבוססת על בדיקה יסודית, התרשמות ישירה מאופי העבודה, ועל ספרות מקצועית. המומחה התייחס באופן מפורט לשאלות שהוצגו בפניו, כולל ביחס לספרות המקצועית שהוצגה על ידי הצד השני, והסביר מדוע אינו מקבל אותה. 3. **מענה לטענות ב"כ התובעת:** * **שגיית המומחה לגבי בדיקת פרופ' אנגל:** בית הדין הבהיר כי המומחה לא טען שפרופ' אנגל כלל לא בדק את התובעת, אלא שהבדיקה לא כללה התרשמות ישירה מעבודתה עם המכשירים. * **הסבר לכאב בגידים שאינם מעורבים:** בית הדין קבע כי המומחה אינו מחויב להסביר מדוע גידים שאינם מעורבים כואבים. תפקידו הוא לקבוע את הקשר הסיבתי, וזה מה שעשה. * **הסבר ל"נפילה בסטטיסטיקה":** בית הדין קבע שהמומחה הסביר כי מדובר בליקוי שכיח בקרב נשים, ולכן אין חובה להסביר מדוע דווקא התובעת נפגעה. * **כלל הספק:** בית הדין דחה את הטענה שיש להחיל את כלל הספק אוטומטית כאשר קיימות חוות דעת סותרות. עמדתו של בית הדין היא שחוות דעת המומחה מהווה את הבסיס, ורק אם לאחר בחינתה נותר ספק ממשי, יכול הספק לפעול לטובת המבוטח. 4. **מסקנה:** לאור חוות דעתו המקצועית והמנומקת של המומחה, ד"ר אבישר, ולאור העובדה שלא נמצאה הצדקה חריגה לסטות ממנה, קיבל בית הדין את עמדת המומחה וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לליקוי ממנו היא סובלת. **סוף דבר:** התביעה נדחתה. לא נפסקו הוצאות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עקרון אימוץ חוות דעת מומחה:** פסק הדין מדגיש את העיקרון המנחה בפסיקת בתי הדין לעבודה, לפיו חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית הדין מהווה ראיה מרכזית ומועדפת, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה ממנה. הדבר נובע מהמומחיות הרפואית שאין לבית הדין. * **בחינת חוות דעת מומחה:** בית הדין אינו מקבל או דוחה חוות דעת באופן אוטומטי. נדרשת בחינה של נימוקיה, ביסוסה העובדתי והמקצועי, והשוואתה לספרות המקצועית. במקרה זה, המומחה פירט מדוע אינו מקבל את הספרות שהציג הצד השני, והציג ספרות חלופית. * **תורת המיקרוטראומה:** פסק הדין מיישם את הדרישות הפרוצדורליות והמהותיות להכרה בליקוי תחת תורת המיקרוטראומה, כפי שהובהרו בהחלטת בית הדין למומחה: קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% כשלב ראשון, ומידת השפעה משמעותית (20% ומעלה) כשלב שני. * **משמעות חוות דעת סותרות:** בית הדין דחה את הטענה כי בכל מקרה של חוות דעת סותרות, יש להפעיל את הספק לטובת המבוטח. הוכח כי נטל ההוכחה מוטל על המבוטח, וכי קיומן של חוות דעת סותרות מחייב את בית הדין לבחון לעומק את מהימנותן וטיבן של חוות הדעת, ובפרט את חוות דעת המומחה שמינה. * **הבחנה בין ספק לדיון משפטי:** בית הדין הבהיר כי ספק שיפעל לטובת המבוטח יכול להתעורר רק לאחר שבית הדין שקל את הראיות, ובפרט את חוות דעת המומחה, והגיע למסקנה כי לא הוכחה הטענה על פיה נדרש להוכיח. הדבר אינו הופך את בית הדין ל"חותמת גומי" אלא מחייב אותו לבצע את עבודתו השיפוטית. * **תפקיד המומחה:** בית הדין הבהיר כי תפקידו של המומחה הוא לקבוע את הקשר הסיבתי וההשפעה הרפואית, ולא בהכרח להסביר תופעות משניות או פרטניות שאינן מהותיות לקביעת הקשר הסיבתי, כגון מדוע גידים מסוימים כואבים או מדוע אדם "נופל בסטטיסטיקה". בפסק דין זה, בית הדין אימץ את עמדת המומחה הרפואי שמונה על ידו, לאחר בחינה מעמיקה של מכלול הראיות והטענות, ודחה את התביעה.