עת"מ 2069/07

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה נסובה סביב תיקון צו הארנונה של מועצה מקומית בשנת 1995, אשר הרחיב את הגדרת "תחנת דלק" לצורכי חיוב. התיקון כלל תחומים המשמשים לשירותי רכב, כגון שטיפה ושימון, שלא נחשבו בעבר לחלק מסיווג תחנות הדלק. השאלה היא אם תיקון זה סותר את "חוקי ההקפאה" המגבילים שינויים כאלה. מסקנת פסק הדין היא כי התיקון משנת 1995 לא היה רק הבהרה אלא שינוי מהותי, שכן הוא כלל אזורים שלא נכללו בהגדרה המקורית של תחנת דלק. מאחר שתיקון זה נעדר אישור של השרים הדרושים, הוא נעדר תוקף משפטי. כתוצאה מכך, המועצה המקומית אינה יכולה להטיל דרישות תשלום על בסיס תיקון זה עבור אזורים שלא סווגו בעבר כתחנות דלק. כמו כן, פסק הדין מתייחס לסוגיית חזקת השיהוי, הנוגעת למגבלת הזמן לערעור על התיקון. השופט קובע כי הפגם בצו המס היה מתמשך ותיאורטי עד שנת 2007, אז יושם בפועל. לפיכך, העתירה, שהוגשה בשנת 2013, אינה כפופה לתקדים שנקבע בפרשת ABC, אשר דחתה עתירה כמתעכבת באופן אובייקטיבי. השופט קובע כי לציבור לא הייתה עילה לערער על הצו לפני יישומו בפועל, והחשש מחוסר יציבות תקציבית ומשטף תביעות אינו חל כאן. בסיכומו של דבר, פסק הדין מצדד בעותרת וקובע כי התיקון אינו תקף וכי על מועצת המשיבה לחשב מחדש את הארנונה מבלי להסתמך עליו. בנוסף, המועצה חויבה לפצות את העותר בגין הוצאותיו בסך 10,000 ₪.