ת"פ 65804-02-20

תקציר

הנאשמים הורשעו בעבירות אלימות כלפי בן זוגם ובתם וביקשו לבטל את הרשעתם, צעד חריג על פי שיטת המשפט הישראלית. בית המשפט פירט את נסיבות ביצוע העבירה, שכללה תפיסת המתלוננת ודחיפתה, גרימת חבלות, וכן הוצאת הטלפון בכוח מידיה של בתה של המתלוננת תוך השארת סימנים אדומים. אף שרמת האלימות לא הייתה קיצונית, בית המשפט הדגיש כי אלימות כלפי בני משפחה היא סוגיה חמורה המחייבת הרתעה. מאחר שהנאשם לא עמד בתנאים לביטול הרשעה – העבירה מינורית יחסית וההרשעה גרמה נזק ממשי לסיכויי השיקום של הנאשם – הבקשה נדחתה. בית המשפט עמד גם על העונש ההולם, בהתחשב בעבירה ובנסיבותיה, בערכים החברתיים בהם פגעה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט הדגיש את הצורך בגמול והרתעה במקרים כאלה. בהתחשב בהיעדר עברו הפלילי של הנאשם, בתעסוקה היציבה, בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ובמערכת היחסים המשוקמת עם המתלוננת, נגזרו על הנאשם שלושה חודשי עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי. גזר הדין כלל גם הבהרה של התנאים המחמירים של עבודות שירות וההשלכות האפשריות של אי ציות. לנאשמים נמסר על זכותם לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.