רמ"ש 66103-05-18

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה ערעור על עיכוב הליכים בביצוע צוואה משנת 2013, עד לתוצאות דיון נפרד בערעור על צוואה אחרת משנת 2015. בית המשפט שקל את היעילות הפרוצדורלית ואת הנוחות של בעלי הדין, וציין כי עצם הגשת הערעור אינה מצדיקה עיכוב מתן פסק דין בנושא הערעור. במקרה דנן, ניתנה למערערת הזדמנות מספקת להציג את טענותיה במהלך הדיון בבית משפט קמא והיא בחרה שלא לעשות כן. בית המשפט אף הדגיש את היכרותו של שופט בית משפט קמא עם התיק, ומצא כי סביר והגיוני לאפשר לבית משפט קמא להמשיך בדיון בביצוע הצוואה משנת 2013, מה גם שהיא כמעט הושלמה, בעוד שהערעור על הצוואה משנת 2015 עשוי היה להיות מוכרע רק בשנת 2019. השופט הדגיש כי כל התנגדות לתוצאת ההליך של בית משפט קמא צריכה להישקל לאחר מתן פסק הדין, ולא לפני כן. משכך, נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים בבית משפט קמא, דבר המבטיח את סיומו במועד של הדיון בהוצאה לפועל משנת 2013. החלטה זו התקבלה ללא מענה והיא מבוססת על עקרונות של יעילות פרוצדורלית, חיסכון בזמן ובהוצאות ונוחות הצדדים המעורבים.