ע"א 986/93

תקציר

במוקד פסק הדין נסובה מחלוקת שבה התקשר המערער, שהיה בעל חלקת קרקע, בהסכם בעל פה עם המשיבים, אדריכלים המעוניינים לבנות שני בתים - אחד לכל צד. אלא שההסכם לא תועד באופן פורמלי משיקולי מס, מה שעורר תמיהות כאשר המערערת סירבה מאוחר יותר להעביר את הבעלות במחצית החלקה למשיבים לאחר שסיימו את הבנייה. בית המשפט המחוזי, שאישר את קיומו של הסכם למרות צורתו הבלתי כתובה, ציין את חובתה של המערערת לפעול בתום לב לפי דיני החוזים, ובכך לחייב את רישום המקרקעין על שם המשיבים. ערעורו המאוחר יותר של המערער העלה שאלות בדבר נחיצותם של מסמכים בכתב לפי חוק המקרקעין. בית המשפט העליון הכיר בהיעדר תיעוד מסורתי, אך הדגיש את ההשפעה המשולבת של המסמכים הקיימים והביצוע החלקי המהותי – המשיבים התגוררו ובנו בית אחד על פי העדפותיהם, תוך מעורבותו הרבה של המערער בפרטי הבנייה של ביתו. בית המשפט איזן בין עקרון דרישת הכתב לבין עקרונות של ביצוע חלקי ותום לב, וציין כי מעשיו של המערער היו בחוסר תום לב. בסופו של דבר, בית המשפט פסק כי קיים את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שימת דגש על צדק והגינות על פני עמידה נוקשה בדרישות פורמליות, והורה למערערת לרשום את המקרקעין על שם המשיבים ולשאת בהוצאות המשפט.