תא"מ 67225-02-19

תקציר

פסק הדין לטובת התובע במקרה זה שבמרכזו סכסוך על מכירת רכב משומש. השאלה המרכזית הייתה האם הנתבעת, שמכרה את הרכב לתובע, הטעתה את האחרונה לגבי מספר הבעלים הקודמים של הרכב. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי החוזה בין הצדדים כלל סעיף פיצוי מוסכם, המזכה את התובעת בפיצוי קבוע במקרה של הפרת החוזה. השופט קבע כי מצג השווא של הנתבעת בנוגע למספר הבעלים מהווה הפרה יסודית של ההסכם. זאת, משום שהחוק מחייב מוכרי כלי רכב משומשים לגלות את מספר הבעלים, והנאשם לא עשה זאת במדויק. השופטת הדגישה כי עסקיה של הנתבעת היו מכירת מכוניות משומשות, והיה עליהם לדעת טוב יותר מאשר להציג לתובע מידע פסול. מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי יש לפרש אחרת את לשונו הפשוטה של החוזה, קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי המוסכם, שהיה שיעור קבוע של 35% משווי רכישת הרכב, בסך 43,750 ₪, בצירוף הוצאות משפט נוספות ושכר טרחת עורך דין. סכום זה היה אמור להיות משולם לתובע בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. השופטת גם דחתה את טענת הנתבע כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהתעקשה לקבל את הפיצוי המוסכם, וקבעה כי לתובעת יש זכות לבחור בין ביטול החוזה לבין דרישת פיצויים. ככלל, פסק הדין של השופט העדיף את התובעים, ופסק להם את הפיצוי הנתבע, בתוספת עלויות נוספות, תוך חיזוק חשיבות השקיפות והגילוי במכירת מכוניות משומשות.