ע"פ 4070/23

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים את גזר דינו של מערער שהורשע בעבירות חמורות הקשורות לביטחון המדינה, והדגיש כי התערבות בגזר הדין שמורה למקרים של סטייה קיצונית או טעות מהותית, שאף אחד מהם לא היה כאן. המערער הורשע בעבירות חמורות, לרבות ניסיון לסייע לחיזבאללה נגד ישראל, הנתפס כאיום משמעותי על ביטחון המדינה, המצדיק עונש מחמיר. בית המשפט ציין את מעורבותו היזומה של המערער בחזבאללה, ממניעים לאומניים, ודחה את הטענות להקלה בעונש בהתבסס על איכות המידע שנמסר או נסיבותיו האישיות. היא הדגישה כי תכליתם של עונשי המקסימום הקבועים על ידי המחוקק אינה רק להגדיר את הגבול העליון של סמכות העונשין אלא גם לשקף עמדות מוסריות ומשפטיות. חרף התחשבותו האישית והמשפחתית של המערער, הגיע בית המשפט למסקנה כי העונש היה מקל במידה ראויה במסגרת מדיניות הענישה. ערכאת הערעור שבה והדגישה את תפקידה באישור התוצאה הסופית של הענישה, תוך הדגשת חשיבותה הקריטית של הרתעה והכשרה, במיוחד בעבירות המאיימות על ביטחון המדינה. השופטים שטיין וכנפי-שטייניץ הסכימו עם פסק דינו של השופט אלרון לדחות את הערעור, ואישרו את הצורך לשמור על ביטחון המדינה באמצעות מיצוי הדין עם מי שמשתף פעולה עם ארגונים יריבים כמו חיזבאללה. ההחלטה ניתנה ביום 4.4.2024.