ת"פ 132/03

תקציר

הנאשם ביקש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו בגין הלבנת הון לכאורה, בטענה כי העובדות המתוארות אינן מהוות עבירה לפי סעיפים 3(ב) ו-7 לחוק איסור הלבנת הון. הנאשם טען כי החוק חל רק על פעולות המבוצעות ב"רכוש אסור", דבר שלא הוזכר בכתב האישום, וכי החוק נועד לחשוף רכוש שמקורו בעבירות חמורות. עם זאת, השופט קבע כי סעיף 3(ב) חל על כל רכוש, ולא רק על רכוש אסור, שכן מטרתו ללכוד מלביני הון פוטנציאליים ולאפשר את זיהויים של אנשים כאלה. חובות הדיווח לפי סעיפים 7 ו-9, שסעיף 3(ב) מתייחס אליהן, חלות על כל פעולת נדל"ן מעל 200,000 ₪ או פעולות חריגות, כדי להקל על איתור עבירות הלבנת הון. השופט הדגיש כי פירוש סעיף 3(ב) כחל רק על רכוש אסור ישלול את תכליתו וייתר אותו. בנוסף, מקורות המשפט הבינלאומי אליהם התייחס הנאשם, לרבות המלצות ארגון ה-FATF והדין האמריקאי, נמצאו כתומכים בטענות המדינה ולא בטענות הנתבעת. לבסוף, מצא בית המשפט כי העונש הכרוך בסעיף 3(ב) נתון לשיקול דעת והותיר מקום לבית המשפט להטיל עונש הולם, תוך שהוא דוחה את הטענה כי הוא מפר את חוק היסוד. בקשת הדחייה נדחתה, והשופט פסק לטובת המדינה.