עת"א 46568-03-16

תקציר

המשיבה סבורה כי יש לדחות את העתירה מאחר שאינה מציגה כל מידע או נסיבות חדשות מאז העתירה הקודמת באותו עניין, אשר נדחתה בפברואר 2016. מנגד, טוען העותר כי יש לשקול את העתירה הנוכחית משום שהקודמת הוגשה ללא ייצוג משפטי. עם זאת, בית המשפט מצדד במשיב ומדגיש כי מינויה העצמי של הסניגוריה הציבורית אינו מחייב מבחינה משפטית במקרה זה. העתירה, המתמקדת בהסרת ערב לשיקום פרטני של אסיר, נעדרת הצדקה משפטית לבקשת העותר, לטענת בית המשפט. היא מכירה בתפקידה החשוב של הסניגוריה הציבורית, אך מבהירה כי ייצוגה בתיק זה אינו מחויב על פי חוק ויש להכריע בו בכל מקרה לגופו. העתירה הקודמת, שביקשה לבטל ערב סגור לחופשות ושיקום, כבר נדחתה, וזו הנוכחית אינה מציגה נימוקים משכנעים חדשים לדיון מחדש. בית המשפט מדגיש כי ההחלטה לייצג אסיר צריכה להתחשב במהות העתירה, בנסיבותיו האישיות של האסיר ובמשאבים המוגבלים העומדים לרשותו. במקרה זה, בית המשפט אינו מוצא חשיבות משפטית חריגה המצדיקה התייחסות מיוחדת. לגופה של העתירה, בית המשפט מקבל את עמדת משטרת ישראל כי שיקום פרטני טומן בחובו סיכון רב יותר ומחייב פיקוח הדוק יותר, המתחייב מסגירת הערב השנויה במחלוקת. כמו כן, בית המשפט מכיר בשיקול דעתה העצמאי של משטרת ישראל בענייני שלום הציבור ובאחריותה לקבוע תנאים לזכויות אסיר. בהתחשב בסירובו של האסיר להכיר בפשעיו ובסכנות האפשריות, בית המשפט מוצא את החלטת משטרת ישראל סבירה ודוחה את העתירה.