תא"מ 12207-04-20

תקציר

במקרה זה הגיש התובע, שהוא מבטח של רכב המעורב בתאונת דרכים, תביעת נזיקין נגד בעל הרכב הפוגע (הנתבע מס' 1), נהג הרכב בעת התאונה (הנתבע מס' 2) והמבטחת של הרכב הפוגע (הנתבעת מס' 3). התובע תבע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו בתאונה. הנתבע מס' 1 טען כי הרכב נמכר לנתבעת מס' 2, ועל כן הנתבעת מס' 2 אחראית לכל נזק שייגרם כתוצאה מהשימוש בו. הנתבעים מס' 2 לא הגישו כתב הגנה, וניתן נגדם פסק דין. מנגד, טען הנתבע מס' 3 כי הרכב נמכר לפני התאונה וכי פוליסת הביטוח שלהם אינה מכסה את התאונה. בית המשפט דן בתיק וקבע כי הנתבעת 3 לא הצליחה להוכיח היעדר כיסוי ביטוחי. פוליסת הביטוח לא קבעה כי מכירת הרכב תביא לפקיעת הכיסוי, והיא אפשרה לכל נהג בעל ותק של יותר מ-12 חודשים להפעיל את הרכב. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי עסקת המכר בין הנתבע מס' 1 לנתבע מס' 2 לא הושלמה מאחר שלא שולמה מלוא התמורה. לפיכך, הבעלות על הרכב נותרה בידי הנתבע מס' 1. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי נאשם 3 לא זימן את נאשם מס' 2 להעיד, דבר שיצר חזקה כי עדותו הייתה שלילית בעניינם. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעת 3 לשלם 13,371.68 ₪, בצירוף אגרת בית משפט, ריבית, הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין.