בג"צ 1073/05

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה שהגישו אם ובנה הקטין נגד פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובית הדין הרבני הגדול, שהורו על העברת הקטין ממשמורת האם לאב. האם, בעלת אזרחות כפולה ישראלית ואמריקאית המתגוררת דרך קבע בארה"ב עם הקטין, טענה כי פסקי הדין של בתי הדין הרבניים ניתנו ללא סמכות ויש להכריז עליהם בטלים, או לחילופין לבטלם משום שניתנו בניגוד לכלל הכבוד ההדדי בין בתי המשפט. היא טענה כי בית המשפט לענייני משפחה בניו יורק, שכבר דן בסוגיית המשמורת, הוא הפורום המתאים. במהלך הדיון בבג"ץ שינתה האם את עמדתה והחליטה שלא לעמוד על התנגדותה לפסיקת בתי הדין הדתיים, והותירה את הקטין במרכז הדיון. בג"ץ קבע כי בתי הדין הרבניים לא בחנו באופן מהותי ונפרד אם הדיון בנושא המשמורת עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, וכי היה עליהם להימנע מהפעלת סמכותם במקרה זה. בית המשפט קיבל את טענת העותרת כי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, עקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות ודוקטרינת הפורום הפסול היו צריכים להביא את בתי הדין הרבניים לכבד את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה בניו יורק לדון בסוגיית המשמורת. בפסק הדין הודגש כי טובת הקטין צריכה להיות השיקול המרכזי בהליכים הנוגעים למשמורתו וכי לקטין זכות עצמאית להציג את עמדתו ביחס לפורום המוסמך, בנפרד מעמדת אמו. לפיכך קיבל בג"ץ את העתירה וקבע כי פסקי הדין של בתי הדין הרבניים דינם להתבטל משום שאינם עולים בקנה אחד עם טובת הקטין ועם כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.