מ"ח 3781/23

תקציר

בית המשפט החליט שלא לקיים דיון בעל פה בבקשה למשפט חוזר, השמור בדרך כלל למקרים חריגים. השופט בחן את הבקשה, התגובות והנספחים והגיע למסקנה כי הבקשה אינה מציגה נסיבות חריגות המצדיקות משפט חוזר. השופט הדגיש את עקרון הסופיות ואת הרף הגבוה למשפט חוזר, הניתן במשורה ורק בנסיבות ספציפיות: ראיות שקר או זיוף שיש בהן כדי לשנות את הכרעת הדין, עובדות או ראיות חדשות המשנות את תוצאת המשפט, הרשעת אדם אחר באותה עבירה או חשש ממשי לעיוות דין. באשר לטענת הראיות החדשות, קבע השופט כי חוות הדעת שהוצגה אינה מהווה ראיה מספקת לשינוי ההחלטה. חוות הדעת נקבעה כפגומה וחסרת אמינות, והמבקש לא סיפק תשתית ראייתית מוצקה. השופט הצביע על השמטות בחוות הדעת וקיבל את טענות המשיב המערערות על תוקפו. בנוסף, הבקשה הוגשה הרבה מעבר למגבלת 90 הימים, ללא הסבר משכנע לעיכוב. עוד טען המבקש כי נגרם עיוות דין עקב טעות לכאורה בפסק דינו של השופט י' עמית, שזיהה את המבקש כ"דובר 2" במקום "דובר 1". השופט חלק על כך שטעות זו מהווה עיוות דין, מה גם שחוות הדעת העיקרית, אליה הצטרף השופט ס' ג'ובראן, לא עשתה טעות זו. השיהוי של המבקש בהעלאת טענה זו פעל גם נגדו. לסיכום קבע השופט כי הבקשה למשפט חוזר אינה עומדת בקריטריונים ולכן דינה להידחות. החלטה זו התקבלה על סמך בחינה מעמיקה של החומרים שהוגשו, תוך התחשבות ראויה בעקרונות הצדק והמשפט.