ע"ב 301397/99

תקציר

התובע, עובד, תבע שלושה נתבעים - שתי חברות ומנהלן - בגין תשלומים שונים שלטענתו מגיעים לו בעקבות עבודתו. התובע טען כי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה חלות עליו לאורך כל תקופת עבודתו וכי הוא עבד שעות נוספות רבות ללא שכר. כמו כן תבע דמי הבראה שלא שולמו, דמי כלכלה, ביגוד, תשלומי ותק נוספים, הוצאות נסיעה והפרשות לקרן פנסיה של פועלי בניין, וכן פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בעקבות פיטוריו. הנתבעים טענו כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעת 1, אשר הועסקה על ידי שני הנתבעים האחרים. הם גם הכחישו את תחולת צו ההרחבה על עבודתו של התובע וטענו כי התובע התפטר מעבודתו ושולמו לו כל דמי החבר במסגרת עבודתו. בית המשפט פסק לטובת עמדת התובע במספר סעיפים. בית המשפט קבע, כי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה חלות על עבודתו של התובע אצל הנתבעים במשך כל תקופת העסקתו. בהתאם לכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע דמי כלכלה, הפרשות לקרן פנסיה ודמי הבראה. עוד קבע בית המשפט כי התובע זכאי למשכורתו מחודש יולי 1998, שלא שולמה. עם זאת, השופטת דחתה את התביעות לתשלום עבור ביגוד, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שכן התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. השופט דחה גם את התביעה נגד הנתבע היחיד, ולא מצא עילה להטיל עליו אחריות אישית לזכויות התובע. לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבעים 2 ו-4 אחראים ביחד ולחוד לתשלומים המגיעים לתובע.