רע"א 3662/12

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת משפטית מורכבת הנוגעת לשטר משכנתא ולתוקפו של כתב ויתור על זכויות דיירות מוגנת עליו חתמו המבקשת ובעלה המנוח לטובת הבנק המשיב. התיק עבר מספר פסקי דין, החל מבית משפט השלום בתל אביב, לאחר מכן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכעת בבית המשפט העליון, והותיר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר על כנו. בעיקרו של דבר, המבקשת טענה כי ויתרה מבלי משים על זכויות השכירות המגנות שלה מבלי שהייתה מודעת להשלכותיה, ואילו הבנק המשיב טען כי פקידיהם, יחד עם רשם המקרקעין, הסבירו לה את מהות העסקה. שופטי בית המשפט העליון צידדו במשיבה וציינו כי המבקשת לא הביאה ראיות מספיקות להפרכת עדותו של רשם המקרקעין וההנחה כי נודע לה על השלכות חתימתה. עוד הודגש בפסק הדין כי המבקשת הגישה בעבר תביעה נפרדת בעניין המשכנתא, שם יכלה להעלות את אותן טענות, והימנעותה מכך דורשת בדיקה. השופטים הגיעו למסקנה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב ואינו מצדיק התערבות, במיוחד בהתחשב בהיקפו המצומצם של הליך ערעור שני. בקשת רשות הערעור נדחתה, והותירה את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה על כנה.