רע"א 4020/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סיווג אגרות בית המשפט בגין תביעה שהגישו המבקשים, חברה הרשומה ברשות הפלסטינית ובעלי מניותיה, נגד המשיב. התביעה הראשונה, שהוגשה בינואר 2007, ביקשה מהמשיב סעד הצהרתי לפיצוי בסך 45 מיליון ש"ח בגין הריסת שלושה מבני מגורים ברצועת עזה על ידי כוחות צה"ל. המשיב ביקש את דחיית התביעה וערבות להוצאותיה בשל שכר טרחה לא מספק. בספטמבר 2008 ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי, המאפשר למבקשים לתקן את תביעתם לסעד כספי ולהכריע בסוגיית שכר הטרחה לאחר התיקון. לאחר מכן הגישו המבקשים בפברואר 2009 תביעה מתוקנת, שבה פסק בית המשפט המחוזי בחודש מרץ. המבקשים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין אגרות בית המשפט. הערעור נסב סביב השאלה האם חלות התקנות הישנות, תקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987, שהיו בתוקף בעת הגשת התביעה הראשונה, או תקנות החדשות, תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. התקנות הישנות סיווגו את התביעה כלא כספית, המחייבת תשלום קבוע, ואילו התקנות החדשות סיווגו אותה ככספית, וחייבו עמלה מבוססת אחוזים המחושבת על בסיס הסכום הנתבע. בית המשפט הכיר בכך שאם התביעה המקורית הייתה מוגשת כראוי, היו חלות התקנות הישנות. עם זאת, מאחר שהמבקשים תיקנו את תביעתם, שינו את הסעד המבוקש, והתקנות החדשות היו בתוקף בעת התיקון, קבע בית המשפט כי התקנות החדשות חלות. כתוצאה מכך, חויבו המבקשים בתשלום אגרת בית משפט שחושבה על בסיס הסכום הנתבע, שבמקרה זה הסתכם בכ-45 מיליון ₪. נוכח ההשלכות הכספיות המשמעותיות, בית המשפט הציע למבקשים לתקן את תביעתם ולשלם את האגרה המתאימה בתוך 30 יום או להגיש תביעה מתוקנת נוספת עם האגרה המתאימה. למבקשים ניתנה האפשרות להחליט, ובית המשפט ויתר על הוצאות בנסיבות העניין. בסיכומו של דבר, פסק הדין דחה את ערעור המבקשים, וחייב אותם לשלם את אגרות בית המשפט בהתאם לתקנות החדשות לתביעה המתוקנת. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שהתייחס לעיתוי התיקון ולהוראות המעבר בתקנות, ובסופו של דבר פסק לטובת המשיב.