ע"א 1433/98

תקציר

במקרה זה, התובע, שנפצע קשה בתאונת דרכים בשנת 1988, תבע פיצויים מהנתבעים, וכתוצאה מכך נכות משמעותית המצריכה טיפול לכל החיים. בית המשפט המחוזי פסק תחילה פיצויים משמעותיים, לרבות פיצויים לא ממוניים בגין קיצור תוחלת החיים, המוערכת בכ-700 אלף שקל. עם זאת, שני הצדדים ערערו על היבטי הפיצוי. הנתבעים טענו להפחתה גבוהה יותר באומדן תוחלת החיים וערערו על פסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני, סיעוד וחישובי הפסדי השתכרות, והציעו פיצוי נמוך יותר בהתאם לרמות השכר של התובעת. הם גם הטילו ספק בצורך לשלם עבור בני משפחה מטפלים באמצעות סוכנות. מנגד, התובעת ערערה על פסק הדין לקיצור תוחלת החיים ועל היעדר פיצוי מספק בגין טיפול סיעודי בעבר. בפסק הדין הובהר כי פיצוי נפרד בגין קיצור תוחלת החיים אינו מוצדק על פי חוק הפיצויים, וכתוצאה מכך הופחת מפסק הדין של התובע. כמו כן בוצעו התאמות בהתחשב בזכאותו של התובע לשירותים רפואיים על פי חוקי בריאות העם. לבסוף, ניכויים בסך 2,153,374 ש"ח בוצעו מהפיצוי שנפסק בתחילה, בהתחשב בתוחלת החיים, הוצאות סיעוד והוצאות רפואיות עתידיות, קצבאות ניידות וקצבאות ביטוח לאומי. ערעורי שני הצדדים נדחו באופן חלקי, תוך הפחתת הפיצוי של התובע והתאמת שכר הטרחה הנלווה.