ת"א 24749-06-11

תקציר

פסק הדין דן בסמכות השיפוט הבינלאומית של בית משפט ישראלי בתביעה אזרחית שהגיש אזרח ותושב צרפתי נגד אזרחים ישראלים השוהים כיום בישראל. התביעה מתייחסת להסכם הלוואה שנחתם בצרפת, הפרתו הנטענת התרחשה גם בצרפת, וקריסת עסק מסעדה במקום. בעוד שרוב הקשרים הם אכן לצרפת, בית המשפט הישראלי מפעיל את שיקול דעתו לסרב לסמכות השיפוט בעילה של "פורום לא ראוי". בהגיעו למסקנה זו, בוחן בית המשפט את מבחן הזיקה המרבית, ומוצא כי הקשרים לצרפת חזקים בהרבה מאלה לישראל – כאשר הקשר היחיד לישראל הוא שהנאשמים הם תושבים ואזרחים נוכחיים. בית המשפט לוקח בחשבון גם את חוסר היעילות בניהול המשפט בישראל, את ציפיות הצדדים שהעניין יידון בצרפת ואת האפשרות להתדיינות בבית משפט צרפתי (שבמקרה זה כבר נתן פסק דין). בית המשפט הישראלי מתייחס גם לסוגיית הסמכות ומציין כי הוא מחויב לדין הישראלי המקנה סמכות שיפוט בינלאומית המבוססת על קשרי סמכות, ובמקרה זה קשרים אלה הם ברובם המכריע עם צרפת. רכושם של התובעים בישראל אינו נחשב לגורם מכריע לטובת הפורום הישראלי. לבסוף, חריג "ההליכים התלויים ועומדים" אינו נדון, נוכח המידע החלקי שנמסר על ידי הצדדים על מצב ההליך הצרפתי. לפיכך, פסק הדין דוחה את התביעה, אך מותיר עיקול זמני על נכסי הנתבעים בישראל עד יולי 2016, ופוסק לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.