ס"ע 31163-06-11

תקציר

פסק הדין מפרט את תקופת ההתיישנות של עילות תביעה שונות בתביעה שמגיש תובע נגד בעלי שליטה לשעבר ומורשי חתימה בחברה. התביעה המקורית, שהוגשה בשנת 2003, נגעה לעילות תביעה עד ינואר 1996, שלא נחשבו מיושנות. עם זאת, התובע ביקש לתקן את כתב התביעה מספר פעמים כך שיכלול עילות תביעה מעבר לתקופה זו, בה דן בית המשפט. פסק הדין מבהיר כי התובע היה מודע לעובדות המהוות את עילת התביעה בשנת 1995 וכי סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, שעניינם תרמית, אינם חלים. התובע ניסה להפעיל סעיפים אלה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, אך בית המשפט קבע כי הם אינם עומדים בקריטריונים לחריג כזה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית תשלום האגרות, וקבע כי אין לדחות את התביעה בנימוקים אלה בשל אי בהירות סביב הרכיבים עליהם חל הפטור. לפיכך, רכיבי התביעה לביטוח שכר ומנהלים מיום 21.1.1996 ועד ליום 10.2.1997 עומדים. עילות תביעה לתקופה שנייה, מפברואר 1997 עד יוני 2004, לא נכללו בהצהרה המקורית ולכן הן נחשבות מיושנות. התובע טען כי תיקונים בכתב התביעה צריכים להתייחס למועד ההגשה המקורי, אך בית המשפט לא הסכים, מה גם שהתיקונים ביקשו להוסיף עילות תביעה חדשות שהפכו מאז לחסויות בחוק. זאת ועוד, בית הדין מצא כי החל מיום 6.2.97 ואילך עבד התובע אצל כונס נכסים שמונה לחברה, מה שאומר שהנתבעים כבר אינם מעסיקיו. לפיכך, נדחו התביעות לתקופה זו, לרבות פיצויי פיטורים ופיצויי תקופת הודעה מוקדמת. בסיכומו של דבר, נדחו כל רכיבי התביעה, למעט אלה הנוגעים לשכר ולביטוח מנהלים מיום 21.1.1996 ועד ליום 10.2.1997. ההחלטה על ההוצאות תישקל במהלך פסק הדין הסופי.