ע"א 6521/98

תקציר

במקרה דנן, תבע המערער פיצויים ממדינת ישראל לאחר שנפגע מירי עובדי מכס במהלך התפרעות באלבירה בשנת 1988. בית המשפט המחוזי קבע כי חוקרי המכס, שהותקפו במהלך ההתפרעות, פעלו מתוך הגנה עצמית ולכן לא התרשלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער היה באותה עת מחוץ לנגרייה שלו, חשוף לסכנה, ולא הותקף במכוון על ידי החוקרים. בית המשפט ציין גם את חוסר העקביות של המערער בהצהרותיו בדבר הימצאותו בתוך החנות ואת הימנעותו מהבאת עדים שיאששו את גרסתו. בערעור אישר בית המשפט את ההחלטה, והסכים כי החוקרים, שעמדו בפני איום מיידי ופעלו תחת לחץ קיצוני, לא פעלו באופן בלתי סביר בכך שירו באוויר ולאחר מכן לעבר ההמון כדי להימלט. בית המשפט ראה בירי מענה הכרחי בהקשר החירום וקבע כי הימצאותו של המערער באזור הסכנה מהווה סיכון הגלום בהתפרעות, בין אם היה משתתף ובין אם עבר אורח תמים. לפיכך נדחה הערר, תוך שהוא סבור כי פעולות החוקרים היו מוצדקות בהתחשב בנסיבות מסכנות החיים, ולא חויבו בהוצאות.