ע"ע 1411/02

תקציר

בערעור נשאלת השאלה האם היה מקום לדחות את הנתבעים, הסתדרות העובדים הכללית החדשה וחברי ועד העובדים מהתביעה. עובדי טמבור, שפוטרו מכוח הסכם קיבוצי, טענו כי ההסכם אינו חוקי וכי הוועד וועד העובדים הציגו מצג שווא. הם טענו כי פרישתם המוקדמת הייתה כפויה, וההסכם החמיר את מצבם, במיוחד משום שהוא התבסס על אפליה על רקע גיל. המשיבים טענו לפיטוריהם, בטענה של חוסר סמכות, היעדר יריבות והיעדר עילה, וביקשו מהעובדים למצות את ההליכים הפנימיים במוסדות השיפוט של ההסתדרות. עם זאת, העובדים טענו כי הם כבר אינם חברים באיגוד וכי פיצול השימוע לא יהיה יעיל. החלטת בית הדין האזורי לדחות את התביעה נגד האיגוד והוועד התבססה על האמונה שרק טמבור, כמעסיקה, היא הגורם הרלוונטי. בית הדין קבע כי מאחר שתביעת העובדים עסקה במערכת יחסים משולשת, אין לפטר את האיגוד ואת הוועד, שכן הם קשורים לעובדות המקרה. בית המשפט הדגיש כי עילת התביעה כוללת את הצדדים הקשורים לתביעה וכי נוח ויעיל יותר לדון בתביעה כולה בערכאה אחת. בנוסף, ציין בית הדין כי ועד העובדים, אף שאינו צד רשמית להסכמים קיבוציים, נוהג לחתום עליהם, ובמקרה זה נטען כי חברי הוועד נטלו חלק בקנוניה עם המעסיק. לפיכך קיבל בית הדין את הערעור בקובעו כי אין לדחות את המשיבים, וכי קביעת סמכות השיפוט והצדדים המתאימים צריכה להתבסס על כתב התביעה. עוד קבע בית המשפט כי אין צורך למצות את ההליכים הפנימיים בפני הרשות השופטת, שכן טמבור אינה מוסד הסתדרותי.