ע"פ 8002/99

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתה של המערערת באונס, ואישר את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. המערער טען כי המעשה המיני היה בהסכמה וטען נגד הרשעתו תוך שהוא מציין את חוסר העקביות לכאורה בעדותה של המתלוננת ואת הימנעותה מלדווח מיד על כל הפרטים, כגון האיום הנטען באקדח. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, למרות שכלה המוגבל וחולשותיה, כפי שנתמכת על ידי עדים שציינו את מצוקתה הנפשית בעקבות האירוע. הודעותיו הסותרות של המערער במשטרה נחשבו כמעידות על אשמה, אם כי במשקל מוגבל שכן חפים מפשע עלולים לשכב תחת לחץ. בית המשפט דחה את טענת המערער בדבר היעדר ראיות פורנזיות לשימוש בכוח, והדגיש כי די בראיות שהוצגו לצורך הרשעה. בתוך כך, צוין היעדר עדותו של עד פוטנציאלי, ידידה של המתלוננת, אך נקבע כי אינו חיוני בשל הראיות המוצקות ממילא. בנוסף, קבע ערכאת הערעור כי אין צורך לבחון את הגנתו של המערער בדבר טעות עובדתית בדבר הסכמת המתלונן, נוכח הממצאים כי אכן נעשה שימוש בכוח. לפיכך, בהתחשב בחומרת העבירה, העונש של שמונה שנות מאסר, עם השעיית חלק, נתפס כראוי, מה שהוביל לדחיית הערעור הן בנימוקי הרשעה והן בגזר הדין.