פש"ר 2083/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לסיווג הראוי ולתשלום שכר טרחה לכונס נכסים קבוע בעקבות קשייה הכלכליים של החברה. כונס הנכסים עתר לבית המשפט בבקשה למינוי כונס נכסים קבוע, וזה ניתן. בעקבות זאת ביקש הכונס תשלום שכר טרחתו, המחושב על פי המנגנונים המפורטים בתקנות החברות. הכונס תבע דמי ניהול, בטענה כי הוא הפעיל את החברה כעסק חי ומכר את מניות הנייר שלה. עם זאת, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (CANR) טען כי יש לסווג את התמורה ממכירת מניות הנייר כתקבולי מימוש, הכפופים לתקנות עמלות שונות. בית המשפט הסכים עם עמדת הקנר, וסיווג את התקבולים כתקבולי מימוש. כתוצאה מכך, חושבו שכר טרחת הכונס בהתאם לתקנות המסדירות את דמי המימוש, וכתוצאה מכך נוכה 25% מסך העמלה. בנוסף, קבע בית המשפט כי תשלום קודם של 44,940 שקל לכונס הנכסים הוא תשלום שכר ביניים, ובכך הפחית את שכר הטרחה הכולל המגיע לו. שכר טרחת הכונס נקבע אפוא על 140,258 שקל, בתוספת מע"מ. בית המשפט אישר גם את ההוצאות המבוקשות בסך 3,800 שקל. יש לציין כי בית המשפט לא העניק כל מאמץ נוסף לכונס הנכסים, והדגיש כי יש לבקש זאת בעתירה נפרדת. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות לאף אחד מהצדדים.