ס"ע 26166-07-11

תקציר

התובע, עובד של נתבעת 4, חברת ניקיון, תבע תשלומים שונים המגיעים לו לכאורה על פי דיני העבודה בישראל. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם התובע זכאי לתשלומים שתבע ואם הנתבע 5, הבעלים והמנהל של נתבע 4, נושא באחריות אישית ומפר את זכויותיו של התובע. השופטת מצאה כי עדותה של התובעת הייתה מתחמקת וסותרת, בעוד שדוחות הנוכחות שהוגשו לא שיקפו נאמנה את שעות העבודה של התובעת. לפיכך, התביעה לתשלום שעות נוספות נדחתה, שכן התובע לא שכנע את בית המשפט כי גרסתו סבירה יותר לאמת. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא שולמה בשכר נטו, אלא בשכר ברוטו, ולכן לא יכלה לקבל את חישובי התובעת על בסיס שכר נטו. התובע לא היה זכאי לפיצויי פיטורים משום שעזב את עבודתו מרצונו ולכן גם לא היה זכאי להודעה מוקדמת על פיטורים. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובע עבור פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ואי המצאת תלושי שכר. כן חויבו הנתבעים לפצות את התובע בגין אי יידוע המעסיק על תנאי העסקתו, ובגין ניכויים שלא כדין משכרו, קרי מס בריאות, שהתובע לא היה מבוטח לכסותו. מנגד, דחתה השופטת את התביעות לדמי נסיעה, קצבת פנסיה וניכויים שלא כדין בגין נקודות זיכוי וניכויי מס שולי נמוכים יותר, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. יתר על כן, השופטת סירבה לייחס לנתבעת 5 חוב כלשהו, למעט אי ביטוח לתובע בביטוח רפואי, ואי המצאת תלושי שכר מסוימים. לסיכום, מרבית טענות התובעת נדחו, והנתבעים חויבו לשלם לתובע את הסכומים הנזכרים לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבו הנאשמים לשלם 1,500 שקל שכר טרחת עורך דין ו-500 שקל הוצאות משפט.