פש"ר 5537-03-17

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב בקשת הלוואה ופירעון חוב לאחר מכן. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם בעל ההלוואה, ככל הנראה מוסד פיננסי, הוא "נושה מובטח" בעל "משכון פיקדון", המזכה אותו לגבות ריבית חוזית עד לפירעון החוב, והאם יש לו זכות קיזוז כנגד החייב. השופט מסיק כי למחזיק אין הסכם משכון עם החייב, ולכן אינו יכול לטעון שהוא נושה מובטח או שיש לו משכון פיקדון. עם זאת, השופט מוצא כי למחזיק יש זכות קיזוז בהסכמה, שכן סעיפים בבקשת ההלוואה מקנים למחזיק את הזכות לנכות כספים מחשבונו של החייב אצלם לצורך פירעון ההלוואה במצבים מסוימים, לרבות הליכי פשיטת רגל או פיגור בתשלומים. בנוסף, השופט קובע כי למחזיק זכות קיזוז על פי דין, לפי סעיף 74 לפקודה, הקובע כי לנושה מוקנית זכות קיזוז בהליכי פשיטת רגל. עוד מזכירה השופטת כי נדרשת הסכמת החייב לפדיון מוקדם של כספי התגמולים שצבר המחזיק, ומבלעדיה אין המחזיק יכול לממש "תרופה עצמית" של פירעון מוקדם. מאחר שהחייב הסכים לפדיון מוקדם בבקשת ההלוואה, השופט קובע כי למחזיק יש זכות לבצע את הקיזוז באופן מיידי, אך הסכום חייב להיות סכום החוב הנכון נכון למועד צו הכינוס, לרבות ריבית חוזית אך לא כולל ריבית פיגורים. הסכום מחושב כ-8,788 ₪. השופטת מאפשרת גם לכלול הוצאות משפט בקיזוז, בסך הכל 10,498 שקל. השופטת מדגישה כי הכספים צריכים להישאר אצל המחזיק ולא להיות מועברים לקופת הכינוס בשל היעדר הסכמת החייב להעברה כזו. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים המעורבים.