ערר 108/14

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני עררים, 146/13 ו-108/14, בנוגע לתכניות בנייה לבתים דו-משפחתיים בשוהם. לשני המקרים הוצעו פתרונות שונים על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשוהם, שנדחו והובילו לעררים אלה. על הקרקע המדוברת חלות תכניות שונות – ערר 146/13 כפוף לתכנית 10, ואילו ערר 108/14 עוקב אחר תכנית ש"ח/ח/40 המפורטת. הנושא המרכזי הוא הפרשנות והיישום של תוכניות אלה לגבי מרתפים. הוועדה פירשה באופן עקבי את התוכניות כמגבילות כניסות וחלונות למרתפים. עם זאת, ועדת הערר חולקת על פרשנות זו. הם קובעים כי התוכניות אינן אוסרות על שימוש במרתפים כשטחים עיקריים וכי מגבלות הגובה על חלונות מרתף אינן מוחלטות, שכן הן חלות רק על שטחי שירות. הוועדה מציינת את הנוהג המקובל של מרתפים המשרתים פונקציות מרובות, כולל שימושים עיקריים כגון חדרי משחקים וספריות. לפיכך, ועדת הערר מחליטה כי המערערים יכולים להגדיל חלונות ולפתוח דלת במרתף לשטחים שמעל 100 מ"ר, ואילו לוועדה המקומית שיקול דעת לגבי מדרגות וכניסות נפרדות למרתפים קטנים יותר. מדיניות זו, על אף שמותר לה לעמוד, חייבת להיות מעוגנת בתוכנית בהקדם. פסק הדין דן גם בהיררכיה של תכניות לפי חוק התכנון והבניה וקובע כי תקנות עשויות לגבור על תוכניות במקרים מסוימים. ככלל, העררים מתקבלים באופן חלקי, ונמצא כי מדיניות הוועדה המקומית בנושא מרתפים עומדת מבחינה משפטית אך זקוקה לעיגון בתכנית רשמית.