ת"א 21247/98

תקציר

נושא המשפט היה צ'ק על סך 62,850 שקלים שנמשכו מחשבון משותף של זוג נשוי, והוחזר ללא תשלום. השיק ניתן לתובעת על ידי הבעל הנתבע כפירעון הלוואה שיועדה לכאורה לרכישת מניות. כאשר השיק הוצג לתשלום, הוא סורב בשל מחסור בכספים. התובע תבע הן את הבעל והן את האישה על סכום הצ'ק, אך לא הייתה מחלוקת שרק הבעל חתם עליו. האישה טענה כי לא אישרה לבעלה למשוך כספים מחשבונם המשותף למטרות הנטענות על ידי התובעת, וכי היא לא נהנתה מההלוואה. בית המשפט בחן את הדינים הנוגעים לאחריות שטרות ויחסי שליחות. נמצא כי אדם יכול להיות חייב על שטר מבלי לחתום עליו פיזית, אם היה אישור או מצג הרשאה. השופט הרחיב על דיני השליחות הכלליים, וציין כי הם מטילים את הסיכון של חריגה מההרשאה על השולח או על הצד השלישי בהתאם לנסיבות. במקרים של חבות שטרות הנובעת מהרשאה, החוק מצדד בצד השלישי אם ההרשאה לא ניתנה במפורש, אלא אם הצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על חריגה מההרשאה. לאחר מכן החיל השופט את ההלכות הללו על המקרה הנדון. היא מצאה כי הקשר ההדוק בין הבעל לאישה, יחד עם החשבון המשותף שניהל, יצרו מצג של הרשאה לאישה, למרות שהיא לא אישרה במפורש את מעשיו של בעלה. השופט הגיע למסקנה כי האישה חייבת בסכום הצ'ק, בצירוף ריבית והוצאות משפט. משכך, התביעה נגדה התקבלה.