רער"צ 1452-06-24

תקציר

בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, תוך שהוא דוחה את החלטת הרשם להפחית את הריבית שנצברה על חוב ב-50%. השופט קבע כי סמכותו של הרשם לפי סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל היא מינהלית ולא שיפוטית, ולכן אמת המידה הראויה לביקורת היא של רשות ערעור ולא של ערעור בזכות. עוד קבע השופט כי החלטותיו הקודמות של הרשם בעניין הריבית אינן שוללות את החלטתו הנוכחית, שכן יש לבחון כל בקשה לגופה. השופט חלק על קביעתו של הרשם בדבר אחריות שווה בין הנושה לחייב לסכסוך הממושך. בעוד ששני הצדדים חולקים אחריות מסוימת להמשך ההליך, החובה העיקרית למימוש החוב בפסק הדין מוטלת על החייב. השופט ציין כי הנושה כבר הוכיח את טענתו בבית המשפט וקיבל פסק דין, ואילו על החייב לקיים את פסק הדין באופן אקטיבי. קיים הבדל משמעותי בחובות המשפטיות והמוסריות של שני הצדדים. השופטת ייחסה לחלק גדול מהאחריות לחייב, וקבעה כי הם לא נקטו בפעולה מספקת לפירעון חוב פסק הדין במשך מספר שנים. בעקבות זאת הורה השופט על פתיחת תיק ההוצאה לפועל מחדש והורה למזכירות לחשב מחדש את החוב עם הפחתה של 25% בריבית הפיגורים במקום 50%. החייב חויב לשלם את הסכום המתוקן בתוך 90 יום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית. בנוסף, חויב החייב לפצות את הנושה בגין הוצאותיו בהליך, בסך 5,000 ₪, שיתווספו גם הן לחוב פסק הדין. לבסוף, בית המשפט הורה על החזרת פיקדון הערבות של הנושה.