ע"א 722/86

תקציר

הערעור התקבל משום שנכות רגלו של המערער פגעה באופן משמעותי בעבודתו כטייח, ובכך הגבילה את יכולתו לבצע עבודה פיזית ואילצה אותו לחפש אפשרויות תעסוקה אחרות. בית המשפט הכיר בכך שלמערער נגרמה נכות תפקודית, המצדיקה שיעור נכות של 15% ששיקף את אובדן כושר ההשתכרות שלו. למרות שיקול כללי לסטות מהחישובים המקובלים לגבי שיעור זה, הוא נקבע כבלתי מוצדק, שכן לא היו ראיות קונקרטיות המצביעות אחרת. המערערת, בעלת רקע חינוכי מוגבל וניסיון תעסוקתי אך ורק בעבודות תובעניות פיזית, עמדה בפני אפשרויות תעסוקה מוגבלות. לפיכך, אם נדרשה התאמה כלשהי, יש להגדיל ולא להקטין את שיעור הנכות כך שישקף נאמנה את כושר ההשתכרות המופחת של המערער. עוד צוין, כי במשך למעלה משנתיים וחצי לפני התאונה חווה המערער הפסד השתכרות התואם את הערכת הנכות בשיעור של 15%. בית הדין לערעורים פסק לתקן את הפיצוי מ-17,500 שקל ל-36,300 שקל, והגדיל את סך הפיצוי ל-51,600 שקל. בנוסף, שכר טרחת עורכי הדין והוצאותיהם הותאמו מ-4,600 שקל ל-7,800 שקל. כן הורה בית המשפט למשיב לכסות הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק דין זה אושר על ידי המשנה לנשיאה מ' אלון והשופט י' מלץ, וסיכם את התיק ביום 30.10.89.