ת"א 1274/81

תקציר

התובעים הגישו תביעת נזיקין לאחר שתאונת דרכים הותירה אותם פצועים. המחלוקת נסובה סביב דרגת הנכות ממנה סובל התובע, כאשר רופאיהם של התובע והנתבע כאחד הביעו דעות שונות. כדי להסדיר את העניין, מינה בית המשפט מומחים רפואיים עצמאיים שדעותיהם היו שונות עוד יותר מהערכות הצדדים. תיקון מס' 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שנכנס לתוקף במהלך ההליכים בתיק, קובע כי קביעת נכות שנעשתה על פי כל דין תיחשב כמחייבת במקרים כאלה. הנתבע טען כי חוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט מהוות קביעה על פי דין וכי יש לאפשר להם להציג ראיות סותרות. בית המשפט קבע כי חוות הדעת של המומחים הן ראיות עזר בלבד ולא קביעה על פי דין. תיקון מס' 5, תיקון פרוצדורלי, חל רטרואקטיבית על מקרה זה. חוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט היו לגיטימיות אך לא מחייבות, והנאשם לא יכול היה להשתמש בהן כראיה ללא רשות. התיקון נועד לייעל את ההליך המשפטי ולקבוע נכות באמצעות גוף חסר פניות. לבית המשפט שיקול דעת להתיר הצגת ראיות סותרות במקרים חריגים מטעמי צדק, או אם קיימות נסיבות מיוחדות. במקרה זה קבע בית המשפט כי חילוקי הדעות אינם מצדיקים התרת ראיות סותרות, וכי קביעת הנכות לפי חוק הביטוח הלאומי מחייבת. לפיכך נקבעה נכות לתובע בשיעור קבוע של 19%, ובקשת הנתבע להציג ראיות סותרות נדחתה.