ת"א 2257/06

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן, תבעה את הנתבעת לדמי חכירה מעודכנים בגין חלקות קרקע שהוחכרו לנתבעת בין השנים 1991-2006. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה על יסוד התיישנות, שיהוי וויתור, אשר נדחו כולם על ידי בית המשפט. הסוגיה המרכזית הייתה האם התובעת יכולה לדרוש תשלום רטרואקטיבי של הפרשי דמי החכירה כפי שנקבעו בהסכם שכירות המשנה. בית המשפט מצא כי זכותה של התובעת לדרוש שומה חדשה לעדכון דמי החכירה מומשה בסבירות. עם זאת, השומה שהוגשה על ידי המומחה מטעם התובעת נעדרה משקל ראייתי שכן המומחה עצמו לא העיד, והתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת הנתבע כנגד תשלום רטרואקטיבי. למרות שהתנהלותה של התובעת לא הייתה צודקת לחלוטין, גם התעקשותה של הנתבעת על זכויותיה החוזיות לא הייתה מקובלת. בית המשפט פסק לטובת הנתבע אך פסק לתובע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות כמחווה להצלחתו החלקית.