עב"ל 1313/02

תקציר

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי מר קרביץ, מובטל בן 54, שעזב את ישראל והתפרנס בארה"ב תוך שמירה על דירתו בחיפה ותרומה למוסד לביטוח לאומי לשמירה על זכויותיו, יוכר כתושב ישראל ויהיה זכאי לקצבת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט ביסס את פסיקתו על המבחן הקובע את מעמד התושבות, בהתחשב בקשר המתמשך של קרביץ למדינה. בפסק הדין הודגש כי אין להעניש על החלטתו של אדם לעזוב את הארץ ולעבוד בחו"ל, במיוחד כאשר הוא מקיים כאן קשרים. בנוסף, תשלום הגמלאות צריך להיות נגיש למי שהפריש לביטוח הלאומי, ללא קשר למעמד התושבות שלו בהגיעו לגיל הזכאות. פסק הדין ציין גם את התפיסה המתפתחת של ביטחון סוציאלי ואת הצורך להכיר בו כזכות אדם, המצדיקה את הרחבת הכיסוי. עם זאת, הביטוח הלאומי לא קיים את פסיקת בית המשפט ללא כל שיהוי מוסמך, שהשופט רבינוביץ סבר כי אינו מתאים לגוף ציבורי. בעקבות זאת חויב הביטוח הלאומי לשלם לקרביץ את הפנסיה המגיעה לו, בהפרשי ריבית והצמדה, ולכסות את הוצאותיו בסך 2,000 שקל. בג"ץ אישר את החלטת בית הדין האזורי והמליץ לשר לחוקק חקיקת משנה שתבטיח תשלומי פנסיה לזכאים שאינם תושבים. דעת הרוב בהרכב, שכלל את השופטים עמירם רבינוביץ, יגאל פליטמן ונילי ארד, הסכימה עם פסק דינו של בית הדין האזורי, ואילו חוות דעת חולקת הוצגה על ידי נציג המעסיקים, מר צבי גינסברג.