ת"פ 69005-11-22

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה מתייחסת לנאשם שהורשע באיומים על צוות רפואי בבית חולים ציבורי ובגרימת הפרעה. השופט פותח בהסבר כי אי הרשעה היא אמצעי חריג, והנאשם לא הוכיח פגיעה קונקרטית בסיכויי השיקום שלו שתצדיק הימנעות מהרשעה. השופט דוחה גם את טענת הסנגור כי מקרים דומים אחרים הוסדרו על תנאי, ומסביר כי ההסדרים נפרדים מפסקי הדין ומחייבים הודאה באשמה. בהמשך לגזר הדין מציינת השופטת כי טווח הענישה המתאים לעבירות אלה הוא עבודות שירות או מאסר קצר. בבואו לקבוע את העונש בטווח הענישה, השופט לוקח בחשבון את עברו הפלילי הנקי של הנאשם ואת עבודתו בעבר באכיפת החוק, אך גם את נסיבות העבירה. השופט מחליט כי העונש צריך להיות בקצה התחתון של הטווח בשל נסיבותיו הפרטניות של הנאשם. בסופו של דבר, נגזר על הנאשם חודש מאסר על תנאי ושלושה חודשי מאסר על תנאי, עם זכות ערעור. ההרשעה עומדת.